מאפיינים חברתיים, דמוגרפים וקלינים אצל חולי פסוריאזיס שטופלו במספר רב של תרופות ביולוגיות
"פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית המתבטאת בדלקת ובפריחה" אומר ד"ר אביגדור סרברניק. המחלה משפיעה על כ-2-3% מהאוכלוסייה בעולם, והיא גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים של החולים.
הטיפול בפסוריאזיס מורכב ומגוון, והוא מותאם לחומרת המחלה ולמאפייני המטופל. תרופות ביולוגיות הן קבוצה חדשה של תרופות המשפרות באופן משמעותי את הטיפול בפסוריאזיס. תרופות אלו פועלות על ידי חסימת פעילותם של חלבונים המעורבים בדלקת.
מחקר שפורסם בירחון האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה ביולי 2023 בחן את המאפיינים הקשורים בהתפתחות כשלון לסוגים רבים של תרופות ביולוגיות, בהשוואה למטופלים שהגיבו היטב לתרופה הביולוגית הראשונה.
המחקר כלל 1,039 חולי פסוריאזיס שנטלו תרופות ביולוגיות בין השנים 2015-2020. המטופלים חולקו לשלוש קבוצות:
קבוצה 1: מטופלים שנטלו אותה תרופה ביולוגית לפרק זמן של מעל לשנתיים (47.2%).
קבוצה 2: מטופלים שנטלו מספר תרופות ביולוגיות, אך לא נטלו את אותה תרופה למשך מעל לשנתיים (6.3%).
קבוצה 3: מטופלים שנטלו מספר תרופות ביולוגיות, כולל את אותה תרופה למשך מעל לשנתיים (46.5%).
הממצאים העיקריים של המחקר היו כדלקמן:
מטופלים בקבוצה 2 היו בעלי סיכוי גבוה יותר להיות נשים, להיות בגיל צעיר יותר, להתחיל טיפול ביולוגי בשלב מוקדם יותר של המחלה, וכן לסבול ממחלות רקע נוספות, כגון יתר לחץ דם, סוכרת ורמות שומנים גבוהות בדם.
מטופלים בקבוצה 2 היו גם בעלי סיכוי גבוה יותר להשתמש בביטוח בריאות ציבורי, כגון Medicaid.
המטופלים בקבוצה 2 היו בעלי סיכוי גבוה יותר להחליף תרופות בשל תופעות לוואי.
ד"ר אביגדור סרברניק אומר כי הממצאים של המחקר מצביעים על כך שחולים בפסוריאזיס בעלי מאפיינים מסוימים, כגון גיל צעיר, מחלות רקע נוספות, וביטוח בריאות ציבורי, נמצאים בסיכון גבוה יותר להחליף מספר תרופות ביולוגיות.
הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, ויכולות לכלול את הגורמים הבאים:
נטייה גנטית לתגובה פחות טובה לתרופות ביולוגיות.
מחלות רקע נוספות העלולות להשפיע על תגובה לתרופות ביולוגיות.
תופעות לוואי של תרופות ביולוגיות.
בעיות בהשגת תרופות ביולוגיות, כגון מחסור במימון או בביטוח בריאות.
האפיון של מטופלים בעלי סיכון גבוה יותר להחליף מספר תרופות ביולוגיות יכול לסייע בזיהוי מוקדם של מטופלים אלו, ולהעניק להם מעקב ותמיכה מתאימים. טיפול מוקדם ויעיל במטופלים אלו יכול להפחית את הסיכוי לתחלואה ולמוות, וכן לשפר את איכות חייהם.
